<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן פ'</h1>
<h2>דף יט:</h2>
מצא בשר בשוק הרי זו מותרת חזקה מן הרוב שהוא כשר פירש שכל הפורש מן הרוב הוא פורש. והר"ם במז"ל כתב זהו דין תורה וכבר אסרו חכמים כל בשר הנמצא בין בשוק בין ביד גוי אע"פ שכל השוחטים וכל המוכרין ישראל. וכתב הרשב"א ז"ל ומה הפרש יש בין זה למי שלקח משם בשר ואינו יודע מאיזה לקח והלא זה וזה מן הקבוע. פירש זה שלקח מן הקבוע נפל לו הספק בקבוע אבל זה שמצא לא נפל לו הספק אלא בפירש ולפיכך מצא בשר ביד אחד ולא ראה אותו יוצא מן המקולין אע"פ שהדבר ידוע [שאין לוקח בשר אלא מן המקולין והוא אינו יודע] מאיזה מהן לקח מותר שכשפירש נפל לו הספק. אבל ראהו יוצא מן המקולין אסור ששם נפל לו הספק והוא קבוע. וי"ל שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה אבל נתערבה באחרות ואינה נכרת בטלה היא ברוב משום ספק ספקא. לפיכך מי שלקח בשר מן המקולין ואפילו חתיכה הראויה להתכבד ואח"כ נמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטרפה בין שאר החתיכות והוא אינו יודע מאיזה מהן לקח כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנמצאת טרפה זו מותר שלא נפל בם ספק בעודם בקבוע אלא לאחר שפירשן אבל לוקח מכאן ואילך אסור. בד"א בחתיכות חשובות הראויות להתכבד שאין להם ביטול ואע"פ שאין מקומן ניכר אבל שאר החתיכות מותרות דיבש ביבש מתבטל הוא ברוב. וראוי להחמיר ולאסור כל החתיכות שנשארו במקולין שאין הכל בקיאין בדברים אלו [ואם] אתה מתיר להן בשאינן חשובות קרוב הדבר לטעות וליקח אפי' מחשובות וכן אנו נוהגין.
